דף כ”א ע”ב, רש”י ד”ה ובידו הימנית. ואי קשיא למה לי’ להאי תנא למימר כמשפט חטאת בהמה, לאוקמא אחטאת העוף דסליק מני’ וכו’, דהא כולהו נמי איתנייהו בה וכו’ עכ”ל. והתוס’ נתקשו הרבה בתירוצו של רש”י. ולפע”ד נראה לולי דברי שניהם, דא”א לומר דכמשפט אתא לחטאת העוף, אלא בשיש שיווי גם בין עולה לחטאת העוף דלא שייך בשאר קרבנות. אבל אם השיווי אשר עליו אתא כמשפט אינו נוגע לקרבן העוף מה דשוה גם בקרבנות בהמה, לא שייך לומר כמשפט חטאת העוף. והוא חלוק ממנו בכל דנים השייכים לעוף, ושוה רק בדינים השייכים גם בקרבנות בהמה. ולכן מוכרח הת”ק לדרוש כמשפט חטאת בהמה. ולפ”ז ר’ ישמעאל, דדרש כמשפט חטאת העוף לפנין ממול עורף, מצי שפיר למילף גם הני שלשה דנים מכמשפט, ולא צריך להזכיר את זאת, דממילא משתמע, ולא צריכין למה שכ’ רש”י דר”י יליף הני מהקישא אחרינא, ודו”ק