דף י”ג ע”א גמר’ בעי מני’ שמואל מר”ה. מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול. פרש”י ז”ל “כלומר מנין למתעסק שהוא פסול מקדשים וכו’”. רצה לתקן בזה דקבעי על מתעסק מה דינו בקדשים, והיינו כמו לעיל בפלוגתא דר”נ ורבנן דזרק סכין, אבל לא תימא דמתעסק בקדשים וסבר שהוא חולין, אבל השחיתה היתה בכוונה. וזה לכאור׳ מן התימא’…

עיין פה למצוא דברי קדשו על דף י”א ן

דף יוד ע”א גמר’, ש”מ חמירא סכנתא מאיסור בטעמא דהא מלתא כתב הגאון בעל שב שמעתתא דבאיסורא כיון דהתורה התירו הספק, לא עבד מידי אפילו אי קמי שמי’ גליא דאיסורא אכל, אבל בסכנתא, סכ”ס אם שתה הנחש מן המים, יסתכן. ואני השגתי ע”ד זה, כי גם באיסורין ע”כ יש טעם בדבר למה אסרה התורה החלב…

דף ט׳ ע”א אר”י א”ש כל טבח שאינו יודע הל”ש אסור לאכול משחטתו ואלו הן הלכות שחיטה, שהיי’ וכו’ מדקאמר הלכות שחיטה, ולא קאמר דיני שחיטה, מוכח דהני הל״לממ״ש הם. וכן אמרו בפי’ לקמן ריש השוחט. ותו שהיי’ וכו’ מנ”ל נמר’ וכו’ ופרש”י הללמ׳׳מ אלא שכתב דכלן לאו דוקא, דיש מהן שנכתבו כגון דרסה דאמרינן…

דף ח’ ע”א גמר’ אר”ז אמר שמואל ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשרה והא איכא צדדין ביה”ש מרווח רווח. וכתבו התוס’ דמכאן משמע שאם ניקב הושט כנגד מה ששחט טרפה. כוונתם במה שכתכו “כנגד מה ששחט” דשלא כנגד מה ששחט פשיטא דטרפה דיש טרפות לח”ח, ולא עוד אלא אפילו נבלה נמי הוה דהא אותו הנקב…

דף ז’ ע”א גמר’ מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו וכו’ ופרש”י כשיבואו בנינו אחרינו במה יגדל שמם, עיין במהרש”א ח”א ובמהר”ם על התוס’ ד”ה אלא ולפע”ד נראה בכוונת רש”י ז”ל בפשוטו דהניחו לבניהם להתגדל בו כי צורך ותועלת גדול בדבר אם ימצא המנהיג מקום להתגדר כדי להגדיל שמו כי רק אז דבריו נשמעים אצל…

דף ו’ ע”א גמ’ אינהו גזרו ולא קבלו מינייהו אתא ר”א ור”א גזרו וקבלו מנייהו ופרש”י ז”ל דבדורו של ר”מ ור”ג לא רצו לקבל לפי שהי’ רגילים בהם בדורו של ר”א ור”א הי’ אפשר להם לפרוש עכ”ל. ולפע”ד קשה לומר דר”א גופא דאכל משחיטת כותי ור’ אבוהו דשלח לאתויי חמרא מבי’ כותאי לא חשו לגזירת…